<h1>ראבי"ה סימן אלף קמ"א</h1>
<h2>דף מט:</h2>
הא שייכי לעיל. חמדת ישראל מורי הרב ר' אליעזר בן הרב ר' יואל אציע לפניך כרוב (ו)ענותך אלינו וגם אני ידעתי כי מורי הרב אביך מנוחתו כבוד שהיו בידו ראיות של מורי הרב ר' אפרים מנוחתו כבוד מן החלב שעל הקרב שאת קרוין פנצ"א והוא היה אוסר וכל מלכות' לפי דעתו מתירין דאם יש לאסור א"כ אינו יושב ליישב שיטת ספרא. ובתחילה אכתוב מה דקשיא לי בפרק גיד הנשה (צ"ג ע"א) דאמר ר' אבא (בר שמואל) [אמר רב יהודה] אמר שמואל חלב שעל המסס ובית הכוסות [אסור] וענוש כרת וזהו חלב שעל הקרב, וכן נמי רבא דקליף דקילבוסתא מפני חלב שעל הכסלים, דמאי קא משמ' לן הנך אמוראי דכיון שהם קרום ונקלף למה לא יהיו אסורים דהא שמעינ' ליה ממלת' דר' ישמעאל [ו]דרבי עקיבא (מ"ט ע"ב). ועוד קשיא לי למה הוצרך לכתוב חלב הכליות וחלב הכסלים שהוא קרב, תיפוק ליה שהוא תותב קרום ונקלף דהשתא חלב הקיבה דכא דאיכא מ"ד קרב כ"ש. ועתה אכתוב שיטת ספרא דתניא (דבורא דנדבה רפי"ד) את כל החלב המכסה את הקרב (ואת כל החלב המכסה את הקרב) ואת כל החלב אשר על הקרב מאי תלמוד', כלומר כיון דכת' החלב אשר על הקרב למאי אצטרך המכסה את הקרב, וכל עדיין אינו מדקדק עד אחר כך לפי שנאמר כל חלב [לה' וכל חלב] וכל דם לא תאכלו כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לה' ונכרתה, כלומר כיון דכתיב כל חלב לה' וסמי[ך] ליה כל חלב וכל דם דהיינו האזהרה דמשמע את שקרב לגבי מזבח מוזהר עליו וכן נמי לענין עונש תלה הכתוב בהקרבה וכיון שכך הוא יכול חלב הדפנות כן, יש מפרשים חלב הדפנות מה שבדפנות הבהמה, (ואם אינו) [ואני איני] יודע שום חלב לפי דעתי בדופני הבהמה כי אם חלב הכסלים, יש מפרשים חלב הדפנות העשוי ככובע וקשיא לי הרבה על זה דא"כ לא היה צריך למעט חלב הדפנות מהמכסה את הקרב דהוה ל"ל מדאצטרך למכתב וחלב הכליות והכסלים שהוא קרב א"כ ש"מ דאין שם חלב קרב כי אם (פועל) [שעל] הקרב והכליות והכסלים (א') ואכתי אמאי אצטרך המכסה את הקרב. וע"כ אי מטיבותיה דמר וכולהו רברבתא היה נראה בעיני תלמידכם לומר שחלב שעל הדפנות הוא על הפנצ"א מפני שבין שתי הדפנות הוא מובלע קרי ליה הכי וממעט ליה (מה) מאזהרה ועונש והקרבה אע"פ שהוא תותב קרום ונקלף מידי דהוה אחלב חיה שאינו קרב אע"פ שהוא תותב. והשת[א] נמי הוה אתי שפי[ר] דבשבי[ל] כך הוצרך לאשמעינ' חלב שעל המסס ובית הכוסות (ואע"ג) [דאע"ג] דאינו בכלל המכסה [את] הקרב בכלל על הקרב מיהא אית' דאין לו דין דחלב שעל הקרב שתחת המכסה את הקרב דההוא לא קרב והאי קרב וגזירת הכתוב היא. וכן תרבא דקלובסתא אי לאו דאשמועינן שהוא קרב ה"א כיון דאינו קרב מותר הוא דלא אסרה אלא דבר הקרב, אלא מכל החלב אשר על הקרב הוצרך לרבות חלב הדקין וחלב הקיבה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. ונראה כמו כן לומר (ומי) [דמי] שמרבה אפילו חלב הקיבה אע"פ שאינו תותב, מש[ו]ם דסבירא ליה דחלב שעל הקיבה מכל החלב אשר על הקרב נמי מתרבי משום דסמוכין לקרב טפי מן הדקין. מיהא חלב דקין נמי לא מתמעט מהקרבה כיון שגם הם מחוברים לקיבה ומתחברים יחד כולם עם הקרב מאחר שהם דומים לחלב הקרב יות[ר] מן הקיבה ואין לך בו אלא חידושו בלבד חלב (דווקא) הדפנות [דווקא] נתמעט וכולם נתרבו להקרבה וכיון שקרבין ממילא נמי אסירי. ותורה היא ללמוד אני צריך ולא לחלוק על מורינו הרב ר' אפרים זצוק"ל להתי[ר] כי לא הגעתי לרוע[ה] טלאי[ם] ועו[ד] דברי הרב שומעין. אברהם בר משה. ואי קשיא אמאי לא קמיבעי ליה אהאי חלב אם הוא סותם כי היכי דמיבעי ליה אחלב חיה שמ' י"ל כיון ששתי הדפנות מחובר[ו]ת כל חדא וחדא מגינה אחברתה ואין צריך לסתימת החלב כלום. ואי נמי איכא למימר (דבהמ') [דבהכי] וודאי לא תל[י]א מלתא אלא במידי דמיתדק דהא בחלב טהור גופא יש חילוק דזימנין דלא סתים כגון חלב העשוי ככובע (מ"ט ע"ב) ומשום הכי דווקא בחלב חיה קא מיבעיא ליה. תשובה אישתמיטתיה למר הא דאמרי[נן] בפרק אילו טריפות (מ"ה ע"ב) הי ניהו קנה הלב אמר רבא בר יצחק אמר רב חלב שעל גבי דפנות [דפנות] ס"ד אלא אימא חלב שעל גבי דופני הריאה. והנהו דפנות דמיפרש' הכי נמי מתפרשו. אבי העזרי.
<h2>דף צג.</h2>
הא שייכי לעיל. חמדת ישראל מורי הרב ר' אליעזר בן הרב ר' יואל אציע לפניך כרוב (ו)ענותך אלינו וגם אני ידעתי כי מורי הרב אביך מנוחתו כבוד שהיו בידו ראיות של מורי הרב ר' אפרים מנוחתו כבוד מן החלב שעל הקרב שאת קרוין פנצ"א והוא היה אוסר וכל מלכות' לפי דעתו מתירין דאם יש לאסור א"כ אינו יושב ליישב שיטת ספרא. ובתחילה אכתוב מה דקשיא לי בפרק גיד הנשה (צ"ג ע"א) דאמר ר' אבא (בר שמואל) [אמר רב יהודה] אמר שמואל חלב שעל המסס ובית הכוסות [אסור] וענוש כרת וזהו חלב שעל הקרב, וכן נמי רבא דקליף דקילבוסתא מפני חלב שעל הכסלים, דמאי קא משמ' לן הנך אמוראי דכיון שהם קרום ונקלף למה לא יהיו אסורים דהא שמעינ' ליה ממלת' דר' ישמעאל [ו]דרבי עקיבא (מ"ט ע"ב). ועוד קשיא לי למה הוצרך לכתוב חלב הכליות וחלב הכסלים שהוא קרב, תיפוק ליה שהוא תותב קרום ונקלף דהשתא חלב הקיבה דכא דאיכא מ"ד קרב כ"ש. ועתה אכתוב שיטת ספרא דתניא (דבורא דנדבה רפי"ד) את כל החלב המכסה את הקרב (ואת כל החלב המכסה את הקרב) ואת כל החלב אשר על הקרב מאי תלמוד', כלומר כיון דכת' החלב אשר על הקרב למאי אצטרך המכסה את הקרב, וכל עדיין אינו מדקדק עד אחר כך לפי שנאמר כל חלב [לה' וכל חלב] וכל דם לא תאכלו כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לה' ונכרתה, כלומר כיון דכתיב כל חלב לה' וסמי[ך] ליה כל חלב וכל דם דהיינו האזהרה דמשמע את שקרב לגבי מזבח מוזהר עליו וכן נמי לענין עונש תלה הכתוב בהקרבה וכיון שכך הוא יכול חלב הדפנות כן, יש מפרשים חלב הדפנות מה שבדפנות הבהמה, (ואם אינו) [ואני איני] יודע שום חלב לפי דעתי בדופני הבהמה כי אם חלב הכסלים, יש מפרשים חלב הדפנות העשוי ככובע וקשיא לי הרבה על זה דא"כ לא היה צריך למעט חלב הדפנות מהמכסה את הקרב דהוה ל"ל מדאצטרך למכתב וחלב הכליות והכסלים שהוא קרב א"כ ש"מ דאין שם חלב קרב כי אם (פועל) [שעל] הקרב והכליות והכסלים (א') ואכתי אמאי אצטרך המכסה את הקרב. וע"כ אי מטיבותיה דמר וכולהו רברבתא היה נראה בעיני תלמידכם לומר שחלב שעל הדפנות הוא על הפנצ"א מפני שבין שתי הדפנות הוא מובלע קרי ליה הכי וממעט ליה (מה) מאזהרה ועונש והקרבה אע"פ שהוא תותב קרום ונקלף מידי דהוה אחלב חיה שאינו קרב אע"פ שהוא תותב. והשת[א] נמי הוה אתי שפי[ר] דבשבי[ל] כך הוצרך לאשמעינ' חלב שעל המסס ובית הכוסות (ואע"ג) [דאע"ג] דאינו בכלל המכסה [את] הקרב בכלל על הקרב מיהא אית' דאין לו דין דחלב שעל הקרב שתחת המכסה את הקרב דההוא לא קרב והאי קרב וגזירת הכתוב היא. וכן תרבא דקלובסתא אי לאו דאשמועינן שהוא קרב ה"א כיון דאינו קרב מותר הוא דלא אסרה אלא דבר הקרב, אלא מכל החלב אשר על הקרב הוצרך לרבות חלב הדקין וחלב הקיבה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. ונראה כמו כן לומר (ומי) [דמי] שמרבה אפילו חלב הקיבה אע"פ שאינו תותב, מש[ו]ם דסבירא ליה דחלב שעל הקיבה מכל החלב אשר על הקרב נמי מתרבי משום דסמוכין לקרב טפי מן הדקין. מיהא חלב דקין נמי לא מתמעט מהקרבה כיון שגם הם מחוברים לקיבה ומתחברים יחד כולם עם הקרב מאחר שהם דומים לחלב הקרב יות[ר] מן הקיבה ואין לך בו אלא חידושו בלבד חלב (דווקא) הדפנות [דווקא] נתמעט וכולם נתרבו להקרבה וכיון שקרבין ממילא נמי אסירי. ותורה היא ללמוד אני צריך ולא לחלוק על מורינו הרב ר' אפרים זצוק"ל להתי[ר] כי לא הגעתי לרוע[ה] טלאי[ם] ועו[ד] דברי הרב שומעין. אברהם בר משה. ואי קשיא אמאי לא קמיבעי ליה אהאי חלב אם הוא סותם כי היכי דמיבעי ליה אחלב חיה שמ' י"ל כיון ששתי הדפנות מחובר[ו]ת כל חדא וחדא מגינה אחברתה ואין צריך לסתימת החלב כלום. ואי נמי איכא למימר (דבהמ') [דבהכי] וודאי לא תל[י]א מלתא אלא במידי דמיתדק דהא בחלב טהור גופא יש חילוק דזימנין דלא סתים כגון חלב העשוי ככובע (מ"ט ע"ב) ומשום הכי דווקא בחלב חיה קא מיבעיא ליה. תשובה אישתמיטתיה למר הא דאמרי[נן] בפרק אילו טריפות (מ"ה ע"ב) הי ניהו קנה הלב אמר רבא בר יצחק אמר רב חלב שעל גבי דפנות [דפנות] ס"ד אלא אימא חלב שעל גבי דופני הריאה. והנהו דפנות דמיפרש' הכי נמי מתפרשו. אבי העזרי.
